Vayedaber

הָעוֹשֶׂה מְזוּזָה לְעַצְמוֹ. אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת מְזוּזָה. לְאַחֵר לַעֲשׂוֹת מְזוּזָה לִשְׁמוֹ. כְּשֶׁהוּא קוֹבְעָהּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ עַל מִצְוַת מְזוּזָה. הְעוֹשֶׂה תְפִילִין לְעַצְמוֹ כו'. לְאַחֵר כו'. כְּשֶׁהוּא לוֹבֵשׁ אוֹמֵר עַל מִצְוַת תְּפִילִין. הְעוֹשֶׂה צִיצִית לְעַצְמוֹ כו'. לְאַחֵר כו'. נִתְעַטֵּף כו'. הַתּוֹרֵם וְהַמְעַשֵּׂר אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר. לְאַחֵר לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר לִשְׁמוֹ. הַשּׁוֹּחֵט צָרִיךְ לוֹמַר בָּרוּךְ אַתָּה י֨י אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ עַל הַשְּׁחִיטָה. הַמְכַסֶּה אוֹמֵר עַל כִּיסּוּי הַדָּם.

66a הָעוֹשֶׂה סוּכָּה לְעַצְמוֹ. אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ לַעֲשׂוֹת סוּכָּה. לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת לוֹ סוּכָּה לִשְׁמוֹ. נִכְנַס לֵישֵׁב בָּהּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ לֵישֵׁב בְּסוּכָּה. מִשֶּׁהוּא מְבָרֵךְ עָלֶיהָ לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ עוֹד מֵעַתָּה. הָעוֹשֶׂה לוּלָב לְעַצְמוֹ. אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ לַעֲשׂוֹת לוּלָב. לְאַחֵר לַעֲשׂוֹת לוּלָב לִשְׁמוֹ. כְּשֶׁהוּא נוֹטְלוֹ אוֹמֵר עַל נְטִילַת לוּלָב. וַאֲשֶׁר הֶחֱייָנוּ. וּמְבָרֵךְ בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה שֶׁהוּא נוֹטְלוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

העושה סוכה לעצמו. תוספתא פ''ו העושה כל המצות צריך לברך העושה סוכה לעצמו וכו'. משהוא מברך עליה לילי י''ט הראשון אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. דכיון דלא מפסקי לילות מימים כולהו כחדא יומא אריכתא דמיא אבל בלולב הואיל דאינו נוהג בלילות כבימים כל יומא ויומא מצוה באנפי נפשה היא:

מִצְוֹת אֵימָתַי מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר עוֹבֵר לַעֲשִׂייָתָן. רַב הוּנָא אָמַר בִּשְׁעַת עֲשִׂייָתָן. אַתְיָא דְּרַב הוּנָא כְשְׁמוּאֵל דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל כָּל הַמִּצְוֹת טְעוּנוֹת בְּרָכָה בִשְׁעַת עֲשִׂייָתָן חוּץ מִתְּקִיעָה וּטְבִילָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים קִידּוּשִׁין בִּבְעִילָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אִית לָךְ חוֹרָיי תְּפִילִין שֶׁל יַד עַד שֶׁלּא יַחְלוֹץ. וְשֶׁל רֹאשׁ עַד שֶׁלֹּא יִיבָהּ. לֹא יִיבָהּ מִן דִּייְבָה הוּא יִיבָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא ייבה מן דייבה הא ייבה. כלומר ואם לא יברך על של ראש עד שלא יביא עליו א''כ אחר שייבה עליו הא כבר הביא עליו ומשכחת לה לפעמים דאינו מברך עליה כלל שהרי על של יד הא אמרינן דיכול לברך עליהן כל זמן שהיא עליו עד שלא יחלוץ דנקרא שעת עשייה ובשלמא אי אמרינן דעל של ראש מברך קודם לעשייה א''כ לעולם מצינו שתי ברכות דאם כבר בירך להניח על של יד מברך עוד על של ראש על מצות ואם עדיין לא בירך על של יד הרי יש לו לברך כל זמן שלא יחלוץ וברכת של ראש ודאי אינה פוטרת לשל יד דהא כבר נתחייב בברכת של יד מקודם ועוד דברכת של ראש היא על גמר המצוה ולפיכך אומר על מצות וברכת של יד היא להניח וא''כ עדיין לא בירך על מצותה ופשיטא שצריך לברך על של יד כל זמן שלא יחלוץ ויש כאן שתי ברכות אבל אם אמרינן דגם על של ראש אינו מברך קודם עשייה כ''א אחר שהניח והדקן על ראשו מעתה תו לא משכחת לה שתי ברכות כ''א בחד צד והיינו אם כבר בירך על של יד דאז ודאי מברך גם על של ראש אבל אם עדיין לא בירך על של יד והמתין עד שהניח ולשמואל יש לו לעשות כן לכתחילה דשעת עשי' בעינן א''כ שוב אינו מברך על של ראש אלא בברכה אחת סגי דהא ברכת להניח שייך על שתיהן ופוטרת ג''כ לשל ראש ומכיון דבעינן שתי ברכות על כרחך דמברך על של ראש קודם עשייה ושפיר משכחת לה שתי ברכות לעולם וכדאמרן:

ושל ראש. אלא בתפלה של ראש הוא דאמינא דאין לברך עליה אלא עד שלא ייבה כלומר עד שלא יביא עליו ויהדקן בראשו וטעמא דכיון דלכתחילה צריך לברך עוד ברכה אחרת על של ראש מצות תפילין ואפי' אם כבר בירך על של יד להניח והשתא על כרחך דמברך על של ראש קודם שמניח או שמהדקן על ראשו דאלת''ה א''כ לפעמים משכחת לה דאינו מקיים לברכה זו על של ראש כדמסיק ואזיל:

תפילין של יד עד שלא יחלוץ. כלומר ודאי דתפילין של יד הרי היא ככל המצות לשמואל דמברך עליה כל שעת עשייתה עד שלא יחלוץ:

אית לך חוריי. יש לך עוד אחרת שיוצאת מן הכלל דקאמר שמואל בשעת עשייתן וברכת מצוה זו א''א לברך עליה אלא קודם עשייתה וזו היא תפילין של ראש כדלקמן:

וי''א קידושין בבעילה. אם מקדש האשה בביאה אין לו לברך כ''א אח''כ דקודם לכן לא דשמא לא תתרצה לו ובשעת בעילה אי אפשר לברך:

רב הונא אמר בשעת עשייתן. דשמא לא יזדמן לו לעשותה. חוץ מתקיעה. דאינו מברך אלא אחר התקיעה דבשעת התקיעה א''א לו לברך וכן טבילה וקודם לכן לא דאכתי גברא לא חזי לברך:

הַמָּל צָרִיךְ לוֹמַר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ עַל הַמִּילָה. אֲבִי הַבֶּן אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. הָעוֹמְדִים שָׁם צְרִיכִין לוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית כֵּן תַּכְנִיסֵיהוּ לְתוֹרָה וּלְחוּפָּה. הַמְבָרֵךְ צָרִיךְ לוֹמַר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִידֵּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֵאֶצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קוֹדֶשׁ עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי חֶלְקֵינוּ צוּרֵינוּ צַוֶּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵירֵינוּ מִשַּׁחַת. בָּרוּךְ אַתָּה י֨י כּוֹרֵת הַבְּרִית.

נִכְנַס לְמֶרְחָץ מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בִּכְנִיסָתוֹ אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ י֨י אֱלֹהַי שֶׁתַּצִּילֵנִי מִשְּׂרֵיפַת הָאֵשׁ וּמֵהֵיזֶק הַחַמִּין וּמִן הַמַּפּוֹלֶת. וְאַל יֶאֱרַע דָּבָר בְּנַפְשִׁי. וְאִם יֶאֱרַע תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתָי וְתַצִּילֵנִי מִזּוֹ וּמִכְּיוֹצֵא בוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא. כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא אוֹמֵר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ י֨י אֱלֹהַי שֶׁהִצַּלְתָּנִי מִן הָאוֹר. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ הֲדָא אָֽמְרָה בְמֶרְחָץ שֶׁהִיא נִיסּוֹקֶת. אֲבָל בְּמֶרְחָץ שֶׁאֵינוֹ נִיסּוֹקֶת אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא מֵהֵיזֶק חַמִּין בִּלְבַד. רִבִּי חִלְקִיָּה וְרִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תְּפִילַּת הַמֶּרְחָץ אֵינָהּ טוֹעֶנֶת עֲמִידָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אינה טעונה עמידה. ומתפלל אפילו כשהוא יושב:

במרחץ שאינה ניסוקת. תחתיה כ''א שרוחצין עצמן במים חמין בלבד:

הדא אמרה במרחץ שהיא ניסוקת. ויש חלל תחתיה אומר משריפת האש:

נִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בִּכְנִיסָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר כָּבוֹד לָכֶם הַמְּכוּבָּדִים מְשָֽׁרְתֵי קוֹדֶשׁ דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוּא פַּנּוּ דֶּרֶךְ בָּרוּךְ אֵל הַכָּבוֹד. כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה.

הלכה: נִכְנַס לְכָרָךְ מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בִּכְנִיסָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ י֨י אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לְכָרָךְ זֶה לְשָׁלוֹם. בִּיצִיאָתוֹ אוֹמֵר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ י֨י אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי כו'. בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר אַרְבַּע שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ. בִּכְנִיסָתוֹ הוּא אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ י֨י אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לְכָרָךְ זֶה לְשָׁלוֹם. נִכְנַס אוֹמֵר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ י֨י אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְשָׁלוֹם כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִתּוֹכוֹ לְשָׁלוֹם. כְּשֶׁיֵּצֵא אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ י֨י אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכָּרָךְ זֶה לְשָׁלוֹם. יָצָא אוֹמֵר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ י֨י אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתַנִי לִשָׁלוֹם כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתּוֹלִיכֵנִי לְבֵיתִי לְשָׁלוֹם אוֹ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי לְשָׁלוֹם. הֲדָא דְּאָמַר בִּמְדוּרוֹת גּוֹיִם אֲבָל בְּיִשְׂרָאֵל אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אִם הָיָה מָקוֹם שֶׁהוֹרְגִין שָׁם אֲפִילוּ בִּמְדוּרוֹת יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְבָרֵךְ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אם היה במקום שהורגין שם. שדנין דיני נפשות אפי' בכרך שדרין ישראל צריך לברך דשמא לא ימצא מי שילמד עליו זכות:

גמ' בכניסתו וכו'. הדא דאמר במדורת עכו''ם. בכרך שעכו''ם דרין בתוכו דשכיחא היזיקא אבל במקום ישראל א''צ לברך:

משנה: נִכְנַס לְכָרָךְ מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר אַרְבַּע שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ. וְנוֹתֵן הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר וְצוֹעֵק לְעָתִיד לָבוֹא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. בכניסתו אומר שתכניסני לכרך זה לשלום נכנס אומר מודה אני לפניך שהכנסתני לכרך זה לשלום הרי זה שתים בכניסתו בקש לצאת אומר שתוציאני מכרך זה לשלום לאחר שיצא אומר מודה אני לפניך שהוצאתני מכרך זה לשלום וכל כך למה מפני שצריך שיתן אדם הודאה לבוראו על מה שעבר עליו מן הטוב ויתפלל על העתיד שתבא לו טובה:

מתני' אחת בכניסתו. שיכנס לשלום ואחת ביציאתו שיצא לשלום:

הָיָה בָא בַדֶּרֶךְ מַהוּ אוֹמֵר בָּטוּחַ אָנִי שֶׁאֵין אֵלּוּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי. הִלֵּל הַזָּקֵן אוֹמֵר מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בטוח אני שאין אלו בתוך ביתי. זה מותר לו לומר דאינו דרך תפלה אלא שמראה עצמו נכון לבו בטוח בה':

היה בא בדרך. ותנן שלא יאמר יה''ר שלא יהיה בתוך ביתי ומהו אומר כששמע קול צווחה בעיר:

דְּבֵית יַנַּאי אָמַר בְּיוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר. הָא קוֹדֶם כֵּן יַצְלִי. עַל שֵׁם הִנֵּה כַחוֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְּשֵם דְּבֵית יַנַּאי עִיקָּר עִיבּוּרָהּ שֶׁל דִּינָה זָכָר הָיָה. מֵאַחַר שֶׁנִּתְפַּלְלָה רָחֵל נַעֲשִית נְקֵבָה. הֲדָא הִיא וְאַחַר יָֽלְדָה בַת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה. מֵאַחַר שֶׁנִּתְפַּלְלָה רָחֵל נַעֲשִית נְקֵבָה. וְאָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְּשֵם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אִימֵּנוּ רָחֵל מִנְּבִיאוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הָֽיְתָה. אָֽמְרָה עוֹד אֶחָד יִהְיֶה מִמֶּנִּי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב יוֹסֵף י֨י לִי בֵּן אַחֵר. בָּנִים אֲחֵרִים לֹא אָֽמְרָה אֶלָּא עוֹד אַחֵר יִהְיֶה מִמֶּנִּי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מנביאות הראשונות היתה. שידעה שלא יולד ליעקב כ''א עוד אחד והתפללה שיהיה ממנה:

מאחר שנתפללה רחל. ואמרה יוסף ה' לי בן אחר נעשית נקבה:

פיסקא הצועק לשעבר וכו'. דבית ינאי אמר ביושבת על המשבר היא מתניתא ובכאן שייכי' שתי תיבות אלו וכן הוא בב''ר פ' ויצא. כלומר הא דקתני היתה אשתו מעוברת ואמר יה''ר שתלד זכר ה''ז תפלת שוא דוקא ביושבת על המשבר הא קודם לכן יצלי דכל זמן שאינה יושבת על המשבר יכול הוא להשתנות וכאן שייך יהודה בן פזי וכך הוא בב''ר אמר יהודה בן פזי אף היושבת על המשבר יכול להשתנות על שם הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל מה יוצר הזה לאחר שיצר את הכד שוברו ועושה אף אני עושה כן אפי' על המשבר:

שְׁחִיטָה אֵימָתַי הוּא מְבָרֵךְ עָלֶיהָ. רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר עוֹבֵר לִשְׁחוֹט. יוֹסֵי בֶּן נְהוֹרַאי אוֹמֵר מִשֶּׁיִּשְׁחוֹט. לָמָּה שֶׁמָּא תִּתְנַבֵּל שְׁחִיטָתָהּ. מֵעַתָּה מִשֶׁיִּבְדוֹק הַסִּימָנִין. 66b חֶזְקַת בְּנֵי מֵעַייִם כְּשֵׁרִים. תַּנִּי שָֽׁחְטָהּ וְנָֽטְלוּ הַזְּאֵיבִים מֵעֵיהָ כְּשֵׁירָה. וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא נִקְבוּ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַבָּנָן דְּתַמָּן בְּנֵי מֵעַיִם בְּחֶזְקַת כּוֹשֶׁר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וחושש. וניחוש שמא ניקבו. דהא נטלו קודם בדיקה וקאמר ר' בא בשם רבנן דתמן בני מעיים בחזקת כושר כצ''ל וכן הוא בפ''ח דתרומות ובפ''ג דביצה ותיבות היא מתניתא יהודה בן פזי בטעות הדפוס ניתקו למעלה ובשורה שנייה שייכים הם כדלקמן:

מעתה אי חיישינן להכי א''כ משיבדוק הסימנין. כלומר אף לאחר שיבדוק הסימנין והן נשחטין כתיקנן ניחוש שמא ימצא איזו טרפות בבני מעיים ומשני חזקת בני מעיים כשרים הן כל זמן דלא אתיליד בהו ריעותא כדתני בברייתא שחטה וכו':

משישחוט למה שמא וכו' ונמצאת ברכה לבטלה:

עובר לשחוט. קודם שישחוט:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source